המשכיות היחסים

כשאדם פונה לקבלת טיפול רפואי הוא מתאר את מצבו לאיש צוות המתעד את המפגש. כחלק מתיעוד המפגש נעשית הפרדה בין עיקר וטפל במטרה להחליט על הטיפול הנכון ביעילות המרבית. במהלך הטיפול הרפואי, האדם, כעת המטופל, פוגש באנשי מקצוע מתחומי הבריאות השונים, כאשר כל אחד מאלו בהכרח מבצע תהליך תיעוד נוסף משל עצמו.

בשל תמונת המצב במערכת הבריאות - בליווי מגמות עולמיות כמו הצטמצמות משאבים, התייעלות, דיגיטליזציה ונגישות - מטפלים ומטופלים מתמודדים עם מנגנון משתנה- שינויים תכופים בדמויות המטפלות, ריבוי אנשי-מקצוע עם מומחיות ייחודית, ריבוי ערוצים להעברת-מידע ותקשורת מהירה.

במעבר בין חלקי מנגנון הבריאות המידע המתועד יוצר 'תשתית' להחלטות על מתווה הטיפולים. לאורך המנגנון מתרחשת הפחתה של היכרות ה'תשתית' עם המטופל. היחסים בין המטופל ואנשי המקצוע השונים אינם עוברים בערוצי המידע והתקשורת, ואף אינם מתועדים ב'תשתית'.

היחסים חשובים משום שהם יוצרים את 'התשתית-האחרת', זו שאחראית על אמון בין הצדדים, מעורבותם השווה של הצדדים, חבותם להצלחת הטיפול, וכמו כן, יכולות כמו: הנעה לפעולה; מיומנויות תקשורת; זיהוי צרכים אישיים; ועוד.

הטכנולוגיה מבשילה ויוצרת כלים חדשים עבור מערכת הבריאות, אך היא תצטרך להכיל מענה לצרכים, אשר לא זכו לתיעוד מספק והיו נעדרים מהשקעה למחקר ופיתוח.
במחקר שלו, בניסיון לזהות ישויות חדשות מתוך תיאור המטופל (ישויות [Entities] - בהשאלה מעיבוד שפה טבעי), דניאל מציע לתעד גם מידע שעד היום נתפס כ 'טפל', ולבסס התחלה של 'תשתית אחרת', כזו המאפשרת גם הבחנה ב-אדם, ולא רק אבחנה ל-אדם.

בהתנסויות התיעוד החדשות, אנו יוצרים שינוי בנקודת המבט שלנו. בהחלטה לכלול גם מידע אשר נחשב עד כה לטפל, אנו מקיימים יחסיות בין עיקר לטפל. כפי שמצא במחקרו, זו הדרך לקידום המשכיות היחסים ולשיפור איכות הטיפול.