אוספים

בעקבות המגפה ארגנו מחדש את מרחב המחייה הפיזי שלנו.
החשש מהידבקות הביא לרתיעה ממגע ולשהות-יתר בבתים ואל מול המסכים.
חוקי הבידוד החברתי, הכפפות והמסכות ניסחו מחדש מערכות יחסים ולמעשה גם את החוויה החושית שלנו בעולם.
איך אנחנו אמורים לפצות על החסכים החושיים שנוצרו? כיצד יכול עיצוב ליצור כלים לתיווך וגישור החוויות החושיות החסרות ומה הקשר בין חושים, ללמידה ולאינטימיות?
שי עשור עושה שימוש בטכנולוגית קול בכדי לייצר סביבה ביתית מיטיבה (סירי ואלכסה - זוזו הצידה והכירו את NOSE), נעה אילן ממציאה "מגרש משחקים" בו ניתן להתנסות באינטימיות החדשה והמוזרה שנוצרת בזמן שעלינו לשמור מרחק, אאלא בכרי בודקת כיצד חוש המישוש יכול לשמש אותנו ללמידה בסביבות מרובדות וירטואליות, מעין פסח מצאה כיצד חוש הטעם יכול לחבר מחדש בין דור הנכדים.ות לדור הסבים.תות באמצעות העברת מתכונים ויצירה משותפת. טל ניסים ובילי רגב משתמשים בראיית מכונה כדי להתנגד לפרדיגמות הטכנולוגיות שהופכות אותנו לישויות בוהות ומצמצמות את דרכי הביטוי האנושי לשישה סוגים של רגשות בלבד; שני הפרויקטים קוראים לנו להרחיב את מנעד האינטראקציות בין בני האדם למחשבים (ובין בני האדם עצמם דרך המחשבים), באמצעות משחק, דמיון ואמפתיה.